פסק-דין בתיק עת"א 41215-10-12

בפנינו עתירה המופנית כנגד החלטת ועדת שחרורים שמקום מושבה בכלא כרמל, החלטה מיום 24/9/12, אשר דחתה את בקשתו של העותר לשחרור מוקדם ברישיון.

העותר מרצה מאסר שני. ביום 15/7/09 גזר עליו בית המשפט המחוזי בחיפה עונש של חמש (5) שנות מאסר לריצוי בפועל לאחר שהורשע בשני אישומים שעניינם בעבירות של שוד לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין ובעבירה של אחזקת סכין לפי סעיף 186 לחוק העונשין.  

בהחלטה קצרה שקיבלו חברי הוועדה בראשות כב' השופטת בדימוס אביטל בית נר נדחתה בקשתו של האסיר. נביא את נימוקי הוועדה כלשונם:

" מדובר באסיר יליד 1985, המרצה מאסר שני לאחר שממאסרו הקודם שוחרר בשחרור מוקדם בשנת 2007. יצויין כי המאסר הנוכחי הוא בגין עבירות חמורות מאלה נשוא המאסר הראשון ונראה כי האסיר לא הפנים את שלמד ורכש בתקופת המאסר הראש ובתקופת השחרור על תנאי של אותו מאסר.

התנהגותו של האסיר בכלא בשנתיים האחרונות היא תקינה אך הטיפול שעבר בין כתלי הכלא הוא טיפול ראשוני ביותר ואין בו כדי לאיין את מסוכנותו אם וכאשר ישוחרר. גם תכנית רש"א שהוצגה אין בה כדי לאיין את אותה מסוכנות שעדיין קיימת לדעתנו אצל האסיר.

האסיר אינו ראוי לשחרור מוקדם לאור העובדה שזכה בעבר לשחרור כזה ובאשר למידת המסוכנות אנו ממליצים לאסיר להעמיק את הטיפול באופן שישתלב בקבוצות האמורות לטפל באלימות העולה מעבירות שביצע."

לאחר ששמענו את טענות ב"כ הצדדים, סבורים אנו כי יש להחזיר את הדיון לוועדת שחרורים קרובה במותב אחר, שתדון בעניינו של העותר ותיתן החלטה מפורטת שתתייחס למספר נושאים, כפי שיפורט. 

החלטת הוועדה נשוא העתירה שבפנינו לא אזכרה את כל ההחלטות הקודמות שניתנו ע"י ועדות שחרורים שדנו בעניינו של העותר, כמו גם החלטות של בית משפט בעקבות עתירות קודמות כנגד החלטות ועדות שחרורים. לא אוזכר כלל כי כבר נקבע בעבר שטיפול שעבר העותר היה טיפול ראשוני ובעקבות החלטות קודמות לא שוחרר האסיר אלא הוחזר להמשך טיפול בשב"ס. לוועדה הנוכחית הוגש דו"ח של גורמי הטיפול בשב"ס שהמליצו, על בסיס הטיפול המשלים שעבר העותר, על שחרורו המוקדם. כמו כן הוגשה לוועדת השחרורים גם תכנית מטעם רש"א הממליצה על שחרור מוקדם של העותר, והכל תוך שילובו בתכנית בפיקוח רש"א. בהחלטתה הקצרה לא פירטה הוועדה מדוע הגיעה אל המסקנה כפי שהגיעה וזאת בשים לב לכל האמור לעיל.

נוסיף עוד כי הוצג לעיוננו חומר מודיעיני בעניינו של העותר. המידעים החדשים ביותר בעניין התנהגותו בכלא הם מאמצע שנת 2010. רוב המידעים הנוספים הם ממאסרו הקודם. העובדה שמשנת 2010 לא נצברו מידעים חדשים בעניינו של העותר מתיישבת, לכאורה, עם מסקנות גורמי הטיפול בשב"ס. לכל אלו לא היה כל ביטוי בהחלטת הוועדה.

רשות מנהלית מחויבת לנמק את החלטתה, וחזקה כי הנימוקים משקפים את הנתונים ששקלה. חובתה של הרשות לנמק את החלטותיה היא ביטוי להגינות בהליך המנהלי. החובה לנמק מסייעת לקבלת החלטה רציונלית ולא שרירותית, משום שהיא מחייבת את הרשות לבסס את ההחלטה על תהליך מסודר שבו נשקלים טעמיה. כמו כן, החלטה מנומקת מאפשרת להבין טוב יותר את משמעותה של ההחלטה ואת השלכותיה התקדימיות לגבי מקרים אחרים ומספקת תשתית עובדתית לביקורת על פעולת הרשות. ראה:

דפנה ברק-ארז, משפט מנהלי (התש"ע - 2010), כרך א', עמ' 423-424 (להלן: "דפנה ברק-ארז");

בג"צ 5445/93 עיריית רמלה נ' שר הפנים, פ"ד נ(1), 397 (1994);

בג"צ 2159/97 מועצה אזורית חוף אשקלון נ' שר הפנים, פ"ד נ"ב(1) 75, 89 (1998).

גם החובה לבסס את ההחלטה המנהלית על תשתית עובדתית היא תנאי מוקדם לקבלת החלטה מנהלית תקינה והוגנת ולכן על הרשות לבסס החלטתה על ראיות מספיקות (ראה: דפנה ברק-ארז, שם, בעמ' 439-440 ופסקי הדין המאוזכרים שם).

במקרה שבפנינו נפל פגם בהחלטת הוועדה כאשר לא נימקה כדבעי את החלטתה ולא הבהירה את התייחסותה לכל הנתונים הרלוונטיים שהובאו בפניה. נדגיש כי המסקנה, לפיה אין די בכל האמור לעיל כדי להביא למסקנה כי ניתן לשחרר את העותר שחרור מוקדם על תנאי ברישיון, אינה מסקנה בלתי אפשרית. אלא שבנסיבות אלו, בשים לב להחלטות קודמות בעניינו של העותר ובשים לב להמלצות כל הגורמים הטיפוליים ולכל האמור לעיל, היה על ועדת השחרורים לנמק את החלטתה בפירוט רב יותר ולהבהיר מדוע סבורה היא, בהתאם לסמכותה, כי  מסוכנותו של העותר גם לאחר כל האמור לעיל היא בדרגה שאינה מאפשרת את שחרורו המוקדם. בהעדר כל נימוק והתייחסות למכלול הנתונים הנדרשים לצורך קבלת החלטה בעניינו של האסיר, נפל פגם בהחלטת הוועדה.   

אשר על כן, אנו מורים להחזיר את עניינו של העותר לוועדת שחרורים במותב אחר, שתדון בתוך 21 ימים בעניינו של העותר. הצדדים יוכלו להשלים טיעוניהם בפני הוועדה. הוועדה תיתן החלטתה לפי מיטב שיקול דעתה תוך שהיא מפרטת בהחלטה, תהיה אשר תהיה, את התייחסותה לכל הנתונים שפורטו לעיל וכל נתון רלוונטי נוסף שיובא בפניה, באופן שיאפשר, במידת הצורך, גם בקרה שיפוטית על החלטתה. 

נדגיש כי לגופו של עניין איננו מביעים כל עמדה.

פסק דין זה נקבע לשימוע ליום חמישי, 15/11/12. כדי להחיש את קביעת הדיון בעניינו של העותר ומאחר ואין בכך כדי לפגוע בזכויותיו, ניתן פסק הדין בהעדרו. יש לבטל את זימונו של העותר ואת זימונם של ב"כ הצדדים ליום 15/11/12.

המזכירות תשלח החלטה זו בדחיפות לב"כ הצדדים. הצדדים יפנו במשותף למזכירות ועדות השחרורים כדי שיקבע דיון בעניינו של העותר מוקדם ככל שניתן.